האהוב אוואטר מהר באבא קי ג'י

אוואטר מהר באבא, נולד בשם מהרוואן שרייאר איראני ב-25.2.1894, בעיר פונה שבהודו, להורים זורואסטים. בן שני ואהוב במיוחד לשירין ושרייאר מונדגאר איראני.

בילדותו היה אהוב על כל משפחתו, שכניהם, חבריו ומוריו. מנהיג טבעי, בעל יוזמות חברתיות, משכין שלום ומתווך לחבריו בסכסוכיהם.

נטייתו לרוחניות כבר ניכרה בילדותו, אך היתה משולבת בפעילות חברתית ולימודית באופן כל כך זורם וטבעי, שאף אחד לא העלה בדעתו את ייעודו הרוחני האוואטרי שאמור להתגלות ולפרוח בגיל 19, בפגישתו עם המאסטרית המושלמת האזראט באבאג'ן בשנת 1913.

כדבורה הנביאה, גם את באבאג'ן אפשר היה למצוא מתחת לעץ. זה היה מקום משכנה הקבוע, ממנו לא זזה ביום או בלילה, בשמש או בגשם, בחילופי כל העונות. ואל המקום הזה נהרו רבים לשבת לצידה, נמשכים לאור ישותה המבורכת.

מאז פגישתם מהרוואן הצעיר נהג לבוא ולשבת לצידה מדי יום. לילה אחד, לפני שחזר הביתה ממפגשם, באבאג'ן נישקה את מהרוואן במצחו כשהיא ממלמלת: "מיה בטא = בני האהוב". בנשיקה זו נשרה ונמסה לחלוטין העטיפה הדקיקה שכיסתה את מהרוואן הצעיר מפני הכרה במלוא הוויתו הרוחנית וייעודו האלוהי האוואטרי.

אוואטר היא ירידה של האלוהות לתוך הבריאה בתקופות שבר ושיבושים רבים, במטרה לשרת את הבריאה בכל שלביה ומישוריה, להשיב את האיזון שהופר בה, ולאפשר ריפוי לכל תחלואיה.

מרגע ההחשפות המלאה להוויתו האלוהית ויעודו האוואטרי, מהרוואן הצעיר עבר בהדרגה תהליכים עוצמתיים מלאי התעלות וסבל, בהכנה לקראת תפקוד אלוהי מלא בכל שלבי ומישורי הבריאה. בתהליך הזה מהרוואן הלך לכל חמשת המאסטרים המושלמים, וקיבל את ברכתם ועזרתם למשימתו האלוהית.

שלא כמו האוואטרים בעידנים הקודמים – אברהם, זורואסטר, רמה, קרישנה, בודהה, ישו ומוחמד – שפעלו בעיקר במרחבים גאוגרפיים וחברתיים מסויימים; מהרוואן בא לשרת את הבריאה בתקופת המעבר בין העידן הישן לעידן החדש. לכן עבודתו היתה מקיפה ומורכבת ביותר. האוואטר של תקופת המעבר בין העידן הישן לחדש, פועל לתיקון, ריפוי, והכנת הבריאה כולה לקפיצת המדרגה העוצמתית והקוונטית שמתרחשת עכשיו בחיינו, לנגד עיננו.

התהליך שהחל במפגש ובביקורים אצל האזראט באבאג'ן, נחתם בנשיקתה במצחו, ונמשך בביקור אצל שלושת המאסטרים המושלמים האחרים – נארייאן מאהראג', טאג'ודין באבא וסאי באבא משירדי - והושלם במהלך שבע שנים של השתכללות יכולותיו של מהראוואן הצעיר, בהשגחתו ותמיכתו של המורה המושלם אופסני מאהראג'.

בשנת 1921, בהיותו בן 26 בלבד, החל מהרוואן למלא את ייעודו האוואטרי. מעתה והלאה החלו להמשך אל מהרוואן תלמידיו ואוהביו הרבים, והחל להתגבש גם גרעין המנדלי הגברים והנשים. מנדלי היא מילה נגזרת מהמילה מנדלה. המנדלי של באבא, הגברים והנשים, היו מעגל מקורביו ועוזריו בעבודתו הרוחנית האוואטרית, שליוו, פעלו וחיו לצידו לכל אורך שנות פעילותו האוואטרית.

כבר בתחילת שליחותו האוניברסאלית, והתקבצות ראשית אוהביו סביבו, הם נתנו לו את השם מהר באבא, שפירושו אב הרחמן, ומאז נקרא  כך על ידי כל אוהביו.

עבודתו האוואטרית של מהר באבא התאפיינה באותה רוח שאפיינה אותו מצעירותו – מנהיגות חברתית מיטיבה ולא שתלטנית, מלאת כריזמה, הומור שובב וקליל, טוב לב ונדיבות. אהבתו היתה מדבקת, כובשת לב וחסרת פניות. אהבה שעוזרת, תומכת ומעצימה את כל מי שבא איתו בקשר. וכל זאת בקסם אישי רב, תוך מתן דוגמא אישית של מסירות, מחוייבות והקרבה שאינם מופרים או מעוכבים על ידי שום מגבלה, או רמת סבל פיזי או נפשי שלקח על עצמו במודע, כדי להסיר סבל מהזולת ולתת דחיפה רוחנית לכל נפש בבריאה, במסגרת עבודתו האוניברסאלית האוואטרית, אותה השלים 100% לשביעות רצונו לפני שעזב את הגוף ב-31.1.1969.

למרות היותו אוהב חברה ותקשורת חברתית מילדותו, מהר באבא הקריב, בנוסף לצומות ארוכים, ועבודה מאומצת, גם את נוחיות התקשורת ואהבתו לשירה, כדי לתת יתר כוח לדחיפה הרוחנית למען כל הברואים בבריאה. מהר באבא קיבל על עצמו שתיקה מוחלטת, אותה החל ב-10.7.1925, וקיים אותה בשלמות אלוהית בלתי תאמן במשך 44 שנה רצופות, עד יומו האחרון ב-31.1.1969, בלי שהוציא הגה או צליל כלשהו כל חייו – לא שיעול, לא צחוק, לא הימהום ולא אנחת כאב - וזאת גם כשנפגע קשות בשתי תאונות דרכים, וגם בשעות הסבל הפיזי העצום שעבר בימיו האחרונים.

כדי לא להכביד על הסביבה, ולאפשר תקשורת איתו, ולצורך פעילותו עם אנשים שביקשו את חברתו ואת עזרתו הרוחנית גם בהודו וגם בסיוריו ברחבי העולם, באבא השתמש תחילה במילים עליהן הצביע בטקסטים שהיו זמינים לידו, או בכתיבה. בהמשך הקריב גם את נוחות הכתיבה, ונעזר בלוח א"ב עם ספרות (כמו המקלדת שאנחנו משתמשים בה כולנו עכשיו). לימים הקריב גם את הנוחיות הזו, והחל לדבר באמצעות שפת סימנים משלו. ​​​